<h1>חוקות הדיינים סימן א'</h1>
<h2>דף פח:</h2>
הנשים והעבדים והקטנים וכל מי שהוא פסול לעדות מחמת עבירה שעשה או מחמת קורבה הרי הן פסולין לדון והיינו דאמרי' במס' סנהדרין [ל"ד ע"ב] כל הכשר לדון כשר להעיד וכל הכשר להעיד כשר לדון וכו' דמשמע דכל הכשר בזה כשר בזה וכל הפסול בזה פסול בזה אבל האוהב והשונא אעפ"י שהוא כשר להעיד הוא פסול לדון משום דכיון שהוא שונא לא יראה לו שום זכות ואוהב ג"כ לא יראה לו שום חובה ואיזה הוא אוהב זה שושבינו וכל כיוצא בזה ואיזה שונאו כל שלא דבר עמו שלשה ימים כמ"ש במס' סנהדרין בפ' דיני ממונות זה בורר ד' (כ"ז) [כ"ט] ע"א, ובמס' כתובות בפ' דייני גזירות [ק"ה ע"ב] ובירושלמי [סנהדרין פ"ג ה"ט] (בב"ק ופ"א) לומדין דאשה פסולה לדון דכתי' [במדבר י"א] וישארו שני אנשים במחנה וכו' והתם כתיב [דברים י"ט] ועמדו שני אנשים ובעדים הכתוב מדבר ומה לגבי עדות אנשים ולא נשים, אף לגבי דיינים אנשים ולא נשים שהרי וישארו שני אנשים לגבי דיינין כתיב, ואי קשיא לך והרי מצינו בדבורה ששפטה את ישראל כמה שנים. ויש לתרץ ולומר דשאני דבורה דנביאה היתה ולפיכך שפטה את ישראל ברוח הקדש אבל נשים אחרות פסולות אפילו לדון כמו שכתבתי למעלה.
